במכון הביולוגי בנס ציונה מפתחים נשק כימי וביולוגי להשמדת המונים - קרי, להשמדת אזרחים.

במרץ 1948 כתב דוד בן גוריון לאהוד אבריאל שעסק ברכש של נשק באירופה כי עליו למצוא מדענים יהודים ממזרח אירופה היכולים "או להגדיל את היכולת להרוג הרבה אנשים או יכולים להפך, לרפא הרבה אנשים; שני הדברים חשובים" (מתוך "ישראל והפצצה" מאת אבנר כהן). זו העדות הראשונה לכוונותיו של בן גוריון להשתמש בנשק ביולוגי וכימי. אבריאל אכן איתר מדענים כאלה, בין היתר את ד"ר מרקוס קלינברג, מי שלימים היה בין מייסדי המכון הביולוגי ושימש סגן מנהל המכון. ב-1983 הוא הורשע בריגול עבור הרוסים.

קשה להאמין אך מדינת ישראל עשתה שימוש בנשק ביולוגי כבר במלחמת 48'. על פי ספרו של אבנר כהן "הטאבו האחרון", ב-22 במאי 1948 תפסו חיילים מצריים 2 חיילים ישראלים (עזרא עפגין (חורין) ודוד מזרחי) מחופשים לערבים כשברשותם מימיות בעלות תחתית כפולה בהן נוזל של חיידקי דיזינטריה ומחלת הטיפוס (שהוסתרו מתחת למי השתייה). השניים נתפסו ליד בארות מים מצפון לעזה כשבכוונתם להרעיל את המים ולפגוע בחיילי הצבא המצרי. ב-22 באוגוסט השניים הוצאו להורג לאחר שהורשעו בבית משפט בהרעלת בארות. השניים השתייכו ליחידת השחר שהיתה יחידה של "מסתערבים" של הפלמ"ח. את החיידקים פיתחה המחלקה המדעית של ההגנה.

אבל לא היה זה המקרה היחיד. בסוף אפריל ובתחילת מאי 48' הוחדרו למי השתייה של העיר עכו חיידקים של מחלת הטיפוס. החיידקים הוחדרו לאקוודוקט הרומי העובר כ-10 ק"מ מצפון לעכו (עד לאזור כברי), ומספק לעיר את מי השתייה. ממסמכים שנחשפו בשנים האחרונות עולה כי ב-6 במאי אותה שנה התפרצה לפתע מגפת טיפוס בעיר. רופאים של הצבא הבריטי ושל הצלב האדום מצאו 70 מקרים של המחלה, והובהר שהמחלה נגרמה ממקורות המים ולא בשל התנאים הסניטריים הירודים (כפי שטענה ישראל). בשל כך הורו שלטונות המנדט הבריטי ערב עזיבתם את הארץ לתושבים להשתמש אך ורק במים מהבארות של העיר והוחל בהכנסת כלור למיי השתייה של האקוודוקט. הטענה של מגפה בשל תנאי התברואה הלקויים נשללה כאשר 55 חיילים בריטים לקו אף הם בטיפוס והובהלו לבית החולים המלכותי בפורט סעיד שבמצרים - חיילים שלא סבלו ממצב תברואה גרוע בשל הקרבות. על פי הצבא הבריטי, היה זה המקרה הראשון של מחלת הטיפוס בפלשתינה תחת השלטון הבריטי. הבריטים אף הטיסו את רופא הצלב האדום לירושלים בכדי להביא תרופות לעיר.

תכנון הקמת המכון הביולוגי החל כבר ב-1948. ב-1950 החלו עבודות הבנייה סמוך לנס ציונה והמכון נפתח ב-1952. חמ"ד ב' קראו ליחידה זו שהתפצלה מהיחידה הצבאית חמ"ד (חיל מדע). מרגע זה יצאה חמ"ד ב' מידי מערכת הביטחון וצה"ל והפכה כפופה למשרד ראש הממשלה (כלומר בידי בן גוריון). בראש המכון עמד אז ד"ר אלכס קינן שהיה מנהלו הראשון. את קינן החליף בראש המכון ד"ר רוברט גולדווסר.

כמו בנושא הגרעיני גם כאן מעולם לא נערך דיון דמוקרטי בקרב מקבלי ההחלטות, לא בממשלה ולא בכנסת, ומעולם לא התקבלה החלטה דמוקרטית על ייצור נשק כימי וביולוגי. היתה זו החלטה של דוד בן גוריון יחד עם כמה מדענים ואנשי צבא.

על פי ספרו של מרקוס קלינברג "המרגל האחרון", בהוראת בן גוריון המכון מידר שרים בכירים בממשלה מהפעילות האמיתית של המכון - שרים שלא תמכו בכך שישראל תייצר נשק כימי וביולוגי. "כך למשל היתה הבנה מלאה בקרב הנהלת המכון שיש למדר את שר החוץ וראש הממשלה לשעבר, משה שרת, מהפעילות הביטחונית במכון. 'הוא לא צריך לדעת מה אנחנו עושים', אמר לי קינן, ואני הראתי לשרת רק את המחקרים הגלויים" (עמ' 158-159).

עם הקמת צה"ל הפכה המחלקה המדעית של ההגנה לחמ"ד. אלכס קינן, שהיה אז דוקטורנט למיקרוביולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, אסף סביבו כימאים וביולוגיים ואירגן יחידת מחקר שעניינה לוחמה ביולוגית. על פי אבנר כהן, ב-18 בפברואר 1948 בהוראת בן גוריון ויגאל ידין עברו קינן ואנשיו מירושלים ליפו ואחר כך לאבו כביר והקימו יחידה סודית שנקראה לימים חמ"ד ב'. מטרתם היתה פיתוח וייצור נשק כימי וביולוגי, כלומר פיתוח מחלות וזנים אלימים של חיידקים ונגיפים בכדי להשתמש בהם בשדה הקרב. את האמת הפשוטה הזו הסתירו באמצעות כך שחלק מהמכון הביולוגי עסק בתחומים אזרחים-מדעיים ובמחקר גלוי כמו גילוי ופיתוח תרופות.

סיפור הריגול של קלינברג שופך אור על מידת האינפורמציה שהעיתונות מפרסמת לציבור על המכון הביולוגי בנס ציונה. קלינברג העביר מידע לרוסים בשנות ה-50 וה-60 כשהיה סגן מנהל המכון הביולוגי. הוא נתפס רק ב-1983, כשני עשורים לאחר שעסק בפיתוח נשק כימי וביולוגי. ואולם לציבור הישראלי נודע על כך רק ב-1993 (בעיתונות העולמית הדבר פורסם לראשונה ב-1985). מי שהתנגד לכל פרסום מידע על כל הפרשה היה המלמ"ב (הממונה על הביטחון במשרד הביטחון), שהצהיר בבית המשפט את המשפט הבלתי נשכח: "מרקוס קלינברג יודע דבר שהוא אינו יודע שהוא יודע אותו" ולכן עלול לספרו בהיסח הדעת ומכאן שאין לשחררו. בית המשפט מיותר לציין קיבל את ההסבר.

עדות אחרת למה מייצרים במכון הביולוגי בנס ציונה נחשפה עם התרסקות מטוס המטען של אל על ב-1992 מעל פרבר של אמסטרדם בהולנד (טיסה LY1862). המטוס מדגם בואינג 747 התרסק מעל שני בנייני מגורים וגרם למותם של לפחות 43 מתושבי המקום. בהתחלה דווח שהמטוס נשא בתא המטען פירות, בשמים וציוד מחשבים. אלא שהמציאות היתה אחרת. זה לקח 6 שנים וחקירה עיתונאית שהביאו לחשיפת העובדה שהמטוס שהיה בדרכו לישראל נשא 190 ליטר של חומר מסוג דימתיל מתיל פוספונט (DMMP) וכן שני חומרים כימיים נוספים, חומצה הידרופלואורית ואיזופרופנול (Hydrofluoric Acid, Isopro-Panol) שלושה חומרים מתוך ארבעה המשמשים לייצור גז עצבים מסוג סארין. מען המשלוח היה המכון הביולוגי בנס ציונה. החומרים נשלחו מחברת סולקטרוניק כימיקליים, פנסילבניה, ארה"ב.

ישראל ניסתה לטעון שכל החומרים מיועדים לצורכי הגנה, קרי לניסויים של עמידות מסכות האב"כ. אלא שלבדיקות כאלה נדרשים גרמים בודדים, ולא כמויות כאלה. מומחים העריכו כי כמות החומר שהיתה על המטוס מספיקה לייצור כ-270 קילו מהגאז סארין - כמות היכולה לחסל כמה מאוכלוסיות הערים הגדולות בעולם.

כבר למחרת ההתרסקות נראו בזירת האירוע כ-20 איש בסרבלים לבנים שהעלימו ראיות - אנשים שעל פי עדות התושבים לא דיברו הולנדית. במשך השנים לאחר ההתרסקות חלו אלפים מתושבי האזור במחלות עצביות שונות ונרשמה עלייה בשיעור החולים בסרטן. גם שיעור התינוקות הנולדים עם מומים עלה בשיעור גבוה.

מידת הרעילות של החומרים הכימיים שמפתחת ישראל הודגמה היטב בניסיון ההתנקשות בחייו של הפלסטיני חאלד משעל, שהיה ראש הלשכה המדינית של החמאס. ב-25 בספטמבר 1997 התיזו שני סוכני מוסד טיפות אחדות של חומר כימי לכיוון עורפו של משעל ששהה בעמאן בירת ירדן. טיפות הרעלן פגעו באוזנו. משעל נלקח לבית חולים כשהוא גוסס. את התרופה (אנטי-דוט) לחומר הכימי שגם הרופאים התקשו לגלות, סיפקה ישראל בשל העובדה שהסוכנים נחשפו והמלך חוסיין איים במשבר פוליטי.

בשנים 2006-1998 ערך המכון הביולוגי בנס ציונה ניסוי בבני אדם לגבי מידת יעילותו של חיסון חדש נגד מחלת האנתרקס (זן מחלת הגחלת שהונדס וכונה MASC-10). במסגרת הניסוי הסודי, שנקרא "עומר 2", הוזרקו ליותר מ-700 חיילים מיחידות מובחרות עד 7 מנות של החיסון מבלי שידעו את הסכנות האמיתיות של הידבקות במחלת האנתרקס. ניסויים בבני אדם נחשבים פשע נגד האנושות ונאסרו מפורשות בחוק הבינלאומי לאחר הניסויים שערכו הנאצים בבני אדם בזמן השואה ובמלחמת העולם השנייה.

דבר הניסוי התגלה לאחר שעשרות חיילים שהשתתפו בניסוי חלו והחלו לסבול מתופעות משונות כגון דלקת ריאות קשה, גידולים על פני העור, התקפי מגרנה, ברונכיטיס, אפילפסיה ומחלות חשוכות מרפא אחרות. הדבר דלף לתקשורת ואף הגיע לבג"ץ (הקישו כאן לצפות במשדר "עובדה" על ניסוי האנתרקס (שודר במאי 2007). הקישו כאן לקרוא את הדו"ח של ועדת הבדיקה (קובץ PDF, דצמבר 2008).

אז מה באמת מייצרים במכון הביולוגי בנס ציונה? על פי ספרו של אבנר כהן, את המחקר הכי חשוב על כך ערך עיתונאי הולנדי בשם קרל קניפ (Karel Knip) עבור העיתון היומי NRC Handelsblad. קניפ סרק את כל הפרסומים המדעיים הגלויים של המכון מאז כינונו, ובעזרת מומחים לנשק כימי וביולוגי פירסם מסמך מקיף על מה מפתחים ומייצרים במכון הביולוגי (Biologie in Ness Ziona). קניפ סיפק לכהן תרגום לאנגלית של המסמך בין תשעת העמודים. על פי המסמך, המכון הביולוגי מייצר גאז עצבים כדוגמת סארין, טאבון ו-VX. בנוסף, המכון מפתח חומרים כימיים משתקים, חומרים הפועלים על מערכת העצבים אך אינם ממיתים. "בנושא הביולוגי, הסקר הביבליוגרפי של קניפ זיהה שורה של חיידקים ונגיפי מחלות, רעלנים ומשתקים שנחקרו במכון הביולוגי. בראשית אמצע שנות ה-50 פעילות המחקר של המכון מוקדה במעבירי מגפת הדבר, טיפוס וכלבת, ולאחר מכן במחקרים על הִתרבות של חרקים שמעבירים את המחלות הללו, כמו יתושים, פשפשים וכדומה", "הטאבו האחרון", עמ' 293-294.

.על פי קניפ, רשימת החומרים המיוצרים בנס ציונה כוללת טאבון, סומאן, סארין, וי-אקס, אר-וי-אקס, צ'יקלו-סארין ואמיטון. כהן טוען שניתן גם לפרש את הממצאים כך שישראל עוסקת רק בפיתוח הגנה מפני נשק כימי וביולוגי, ובכדי להתמודד עם איום כזה עליה להחזיק בנשק מסוג זה. התרסקות מטוס אל על לא מותירה ספק. במטוס היו כמויות עצומות שאינן עולות בקנה אחד עם פרשנות מקלה זו.

במכון מועסקים כיום כ-350 איש, מהם 150 מדענים להם תואר שלישי בביולוגיה, ביוכימיה, ביוטכנולוגיה, מתמטיקה וכימיה אורגנית. העומד בראש המכון הביולוגי בנס ציונה כיום הוא ד"ר אביגדור שפרמן שמונה לתפקידו ב-1995. שפרמן החליף את פרופ' אלכסנדר כהן.

על פי ספרו של קלינברג, במשך שנים היו מדענים מהמכון הביולוגי בנס ציונה שערכו מחקרי דוקטוראט על בסיס עבודתם הביטחונית במכון. המחקרים נעשו בשיתוף האוניברסיטה העברית בירושלים. במידה והוחלט שנשוא המחקר הוא צבאי, עבודת הדוקטוראט היתה מוכרזת כסודית והפרופסור שהינחה אותה היה צריך לקבל סיווג ביטחוני בכדי להנחות אותה. וכך במשך שנים ניתנו תארי דוקטור בביולוגיה ובכימיה על סמך עבודת דוקטוראט שסווגו כסודיות ומעולם לא פורסמו - מצב שככל הנראה לא קיים בשום מוסד אקדמי בעולם.

הבניין בו שוכן המכון הביולוגי שייך למשפחת אל טאג'י הפלסטינית שנמלטה לעזה ב-1948. למעלה תצלום הבניין אותו בנה אבי המשפחה, שוקרי אל טאג'י. למטה הבניין כיום. הבניין שכן בתוך פרדס והוא נמצא כ-500 מטר דרומית לצומת המחברת את כביש מספר 4303 וכביש מספר 42.

מקורות:

כל המידע נלקח ממקורות גלויים ופורסם ברבים פעמים רבות

צילום תעודת המשלוח נלקח מהאתר ההולנדי www.sdnl.nl

 

מידע נוסף על תכולת המטען של מטוס אל-על מופיע באנגלית באתר הזה. הניו יורק טיימס כתב על כך בקישור הזה. למידע נוסף חפשו בגוגל: EL AL flight LY1862 IIBR DMMP